נולדתי בחולון באפריל 1970 להוריי צביקה ודפנה מאורי ולאחיי הגדולים אייל שגדול ממני
ב – 10 שנים ולאורית שגדולה ממני ב – 6 שנים. צביקה אבי הוא ילד הארץ מחולון ואמי דפנה גם היא ילידת הארץ מבנימינה. ב – 12 השנים הראשונות לילדותי גרנו בחולון בבית דירות, בקומה רביעית ללא מעלית. באותה תקופה לא היו טלפונים בכל בית ולא לכולם הייתה טלוויזיה.
ורוב הפעילות החברתית הייתה למטה בחצר כי לא היו משחקי מחשב או טלוויזיה. היינו מבלים את רוב שעות אחרי הצהרים למטה עד שההורים היו קוראים לנו לעלות למעלה. בנוסף, לחברים ביליתי זמן רב בתנועת נוער דבר שהשפיע רבות על חיי. בבית הספר היסודי "הערבה" למדתי עד כתה ו'.
בילדותי אהבתי לבלות אצל סבי מרדכי (אבי אמי). סבא מרדכי היה סבי האהוב. מגיל צעיר מאוד הייתי עולה על הרכבת לבנימינה ושם הוא היה מקבל את פניי בחיבוק גדול ואוהב. אהבתי לבלות אצל סבי הוא היה מפנק אותי, מטייל איתי ואהבתי לבקר במפעל שבו הוא עבד מפעל קטן שיצר מוצרי בשר נקניקים ונקניקיות. כנראה משם אהבתי לבשר עד עצם היום הזה. ואני מוכרח לציין שגם ילדיי חובבי בשר לא קטנים.
את שנת הלימודים של כתה ז' התחלתי בבית הספר "תרבות" בראשון לציון שם עברנו לגור, שם גם הכרתי חברים חדשים. בכתה ח' הכרתי את חברתי הראשונה יפעת שלמדה איתי בכתה. סיימתי את בית הספר יסודי והמשכתי ללמוד בבית הספר התיכון מקיף ה'. בכל התקופה עד הצבא הייתי בתנועת הנוער השומר הצעיר. אהבתי את הפעילויות, הטיולים והחברה ונהניתי מאוד לבלות בתנועה.
כשעברנו לראשון לציון, אחותי אורית התגייסה לצבא, לנח"ל, ולראשונה קבלתי חדר לבד. בדיעבד אני לא מצטער שביליתי רבות עם אחותי כי מערכת היחסים שלנו קרובה ומיוחדת.
בנערותי היו לי מספר תחביבים צילום, אף עבדתי כצלם במערכת עיתון מקומי בראשון לציון. בנוסף, בגיל 15 הזמין אותי שכן לצפות במפגן צניחה מיד נדלקתי על צניחה ורציתי להתחיל לצנוח מיד אך הדבר לא התאפשר בשל גילי (אפשר לצנוח מגיל 16) בגיל 16, אחרי ויכוחים רבים עם הוריי, התחלתי לצנוח.
ב-1988 התגייסתי לצבא בתחילה שרתתי בנח"ל והייתי בשלט ראשון, חצי שנה, בקבוץ גבעת עוז.
ואח"כ עברתי לשרת בתותחנים ושם גם סיימתי את השרות. בשרות בנח"ל פגשתי את אלונה מי שתהיה אשתי הראשונה ואם ילדיי.
אחרי השרות סבבו חיי סביב הצניחה והשאיפה לרכוש אופנוע. זה דרש כסף ולכן רוב היממה עבדתי בשתי עבודות. בין לבין הספקתי להשתתף באליפות העולם באוסטריה בצניחה חופשית כנציג מדינת ישראל.
ביום העצמאות, 26.04.93, בצניחה חופשית בוקר מני רבות, 20 מ' לפני הקרקע נסגר לפתע המצנח ואני התרסקתי על האדמה ונפצעתי קשה מאוד. הייתי מרוסק לגמרי כולל פציעות פנימיות רבות ושברים בכל חלקי גופי כולל שבר בגב ששינה את חיי. מאז הפכתי למשותק בפלג גופי התחתון ואני מרותק לכסא גלגלים. השקום לא היה קל אך אני התעקשתי להמשיך עם חיי. התחתנתי עם אלונה בשנת 1995, בשנת 1996 נולדו ילדיי התאומים היקרים אפיק ופלג.
המשכתי בחיי: עבודה, משפחה ואף נהייתי פעיל בעמותת אתגרים העוסקת בספורט אתגרי העוסקת בענפי ספורט כמו שיט, סקי מים, סקי שלג, ספורט מוטורי ואופניים. חלק מהפעילויות הייתי חבר בקבוצות תחרותיות: בשיט השתתפתי באליפויות עולם בקנדיז בספרד, פלורידה ארה"ב. בקארטינג זכיתי במקום שלישי בתחרות בפורטוגל והשתתפתי בראלי באחה 1000 מכסיקו שם לראשונה השתתפה קבוצה של נכים. בנוסף, אני משתדל לשלב את פעילויות הספורט עם טיולים כמו שיט יאכטה באיי יוון, מסע שיט RED MED RALLY מסע שיצא מתל אביב לאילת דרך תעלת סואץ, מיצרי טירן והים האדום וסקי שלג בהרי הרוקי בארה"ב. הספורט היה למרכיב מרכזי בשיקום של חיי ואני עוסק בו עד היום.
היום בנוסף לפעילות הספורטיבית אני גם חבר במועצת המנהלים של אתגרים. אני שמח שילדיי מצטרפים אליי לפעילות הספורטיבית מגיל צעיר. במיוחד אנו אוהבים לטייל בטיולי שטח והם גם עושים סקי מים ובקיץ אנו מבלים יחדיו בכנרת.
לימים התגרשתי מאלונה ופגשתי את נטע גם היא נכה ופעילה בעמותת אתגרים ונהיינו משפחה גדולה ואוהבת.
