אבי אלון נולד בארץ בשנת 1970 להורים דפנה וצביקה הוא גרוש מאימי אלונה ונשוי לנטע. אבי אוהב לעסוק בספורט אתגרי כמו סקי מים ושלג לרכב על אופנים וכדומה... הוא נכה כתוצאה מתאונת צניחה חופשית והוא על כיסא גלגלים מ1993. גם אשתו נטע נכה מלידה והולכת עם קביים. שניהם אוהבים ספורט אתגרי ופעילים בעמותת אתגרים העוסקת בשיקום על ידי ספורט.
לאמי קוראים אלונה היא נולדה בארץ בשנת 1968 להורים רחל ואלברט היא גרושה מאבי אלון כמו שכתוב למעלה.אמי אוהבת מאוד לטייל ,לקרוא ולראות מלא טלויזיה ,היא "משוגעת" שקמה כל בוקר בחמש וחצי להליכה . היא עובדת בחברת טרקטורים בשם קומסקו .
אחי התאום אפיק נולד בארץ בשנת 1996 להורים אלון ואלונה. אחי אוהב לשחק בכל דבר אלקטרוני כמו מחשב טלוויזיה הוא גם אוהב לשחק כדורגל.תפקידו הגדול ביותר כאחי הבכור הוא ל"עצבן"אותי .
אחי הוא הדבר הקרוב לי ביותר .ויש שאומרים שיש קשר בין תאומים -אז אני יכול להסכים איתם.
אני פלג נולדתי בארץ בשנת 1996 להורים אלון ואלונה. אני אוהב לשחק בכל דבר אלקטרוני כמו מחשב טלוויזיה וגם לשחק כדורגל.
גלגולו של חפץ
מערכת האיפור שבתצלום נמצאת במשפחתה של סבתי מאז שנת 1933 (כפי שידוע לה). המערכת ניתנה לאימה ביום חתונתה , בבקשה מהוריה שתעבור לביתה ביום חתונתה. המערכת עברה עם סבתא רבא שלי את כל מלחמת העולם השנייה. מערכת האיפור עברה מביילורוסיה ,למוסקבה שברוסיה ומשם לטשקנט שבאוזבקיסטן,משם כשמשפחתה עברה לפולין שם נולדה סבתי והמערכת עברה איתם בגלגולם הרב עד שהגיעו לישראל. המערכת נשמרה עקב היותה השריד היחיד שנשאר לסבתא רבא שלי כמזכרת מהוריה שנרצחו ע"י הנאצים במלחמת העולם השנייה. המערכת עברה לסבתא שלי ביום הולדת ביתה- אימי ,כשסבתא רבא שלי ראתה שיש נכדה..... (03.03.1968 ) כעת המערכת אצל סבתי ותעבור לאימי לאחר מותה. המערכת עדין שמורה בקופסתה המקורית.
אלבום תמונות משפחתי
העיר של סבתי רחל -ליגניצה
עיר בשליזיה התחתית פולין.עד שנת 1945 בגבולות גרמניה . סבורים שיהודים ישבו במקום כבר בסוף המאה ה13.באיגרת הדוקס משנת 1345 הותר לעירונים לעשות שימוש במציבות של היהודים לצרכי בנייה.באותה העת עמד בית הכנסת על תלו.בהשפעת הסתה אנטישמית גורשו ב1453 כל תושבי הרחוב היהודי. במאה ה16 הותר ליהודים מעטים להתישב בעיר,והוטלו עליהם הגבלות קשות. בעת חלוקת פולין בסוף המאה ה-18 עבר האזור לשליטת פרוסיה.באמצע המאה ה-19 ישבו בעיר קצת יותר מ-250 יהודים ,ובסוף המאה עלה מספרם ל970. ב1932 החזיקה הקהילה בית ספר ,ספרייה ומושב זקנים(מ1928). ב"ליל הבדולח" (אור ליום ה10 בנובמבר 1938)הועלה בית הכנסת באש והמגרש שעליו נעמד נעשה מגרש חנייה. במאי 1939 נותרו בעיר 188 יהודים ומספרם הלך וירד ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה. בימי המלחמה ,בסוף יולי 1941 שולחו 41 יהודים מלגניצה למחנה טרזיינשטאדט על אדמת צ'כוסלובקיה. אחרי המלחמה שבה לגניצה לגבולות פולין.יהודים מעטים חזרו לעיר והתישבו בה.בסוף שנות השישים ישבו בלגניצה רק כמה יהודים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה