סיפור חייה של קסניה דודתי

שמי קסניה ( סיבייבה) ואני נולדתי באלמטי - עיר בירה דרומי של קזחסטן ( זה בין רוסיה לסין) בשנת 1980.
במשפחתי היו 2 ילדים: אני ואחי גדול אלכסיי שהיום גר עם משפחתו בארה''ב.
כמו כל ילד/ה יהודי ברוסיה כשהייתי קטנה למדתי לנגן פסנתר ( זו ממש מסורת שם) ולדבר אנגלית ובנוסף בגיל 5 ( אם אני זוכרת נכון) ההורים שלי שלחו אותי לחוג של התעמלות אמנותית בשביל לפתח אותי פיזית קצת – שם נשארתי ל9 שנים הבאות , וסיימתי בדרגה מקצועית גבוהה מאוד.
ברוסיה אין חלוקה לבית ספר יסודי או תיכון לכן אני יכולה להגיד שלמדתי 11 שנים באותו בית הספר וסיימתי בשנת 1997. הדבר שאני זוכרת הכי טוב מהתקופה שלא סבלתי להיות וללמוד בבית הספר והיה לי מאוד משעמם שם. בשנת 1991 אבא שלי נפטר – בשבילי זה היה דבר הכי נורא שיכל לקרות ולקח לי הרבה זמן לחזור לשגרה. מה עוד? תמיד היו לי חיות בבית – כל הזמן חתולים , לפעמים גם כלבים ואוגרים לכן עד היום אני מאוד אוהבת חיות. גם בגיל 12 בערך התחלתי לראות פורמולה אחד יחד עם אחי וממש התמכרתי. בכלל כשהייתי ילדה לא אהבתי לשחק עם בובות והייתי מעדיפה לשחק עם בנים כדור רגל או מלחמות .בשנת 1997 סיימתי בית הספר והתקבלתי לאוניברסיטה " טוראן" ללימודים של B.A במנהל עסקים וכלכלה בינלאומית. מאוד אהבתי ללמוד באוניברסיטה אי אפשר לתאר עד כמה – עניין אותי כל דבר , כל מה שלא סבלתי בבית ספר אהבתי באוניברסיטה . בו זמנית אני וחברה הכי טובה שלי שאיתה גדלתי התחלנו לבקר בסוכנות היהודית והתחברתי להמון דברים שלפני זה בכלל לא חשבתי עליהם. בשנת 1999 במסגרת לימודיי באוניברסיטה השתתפתי בתחרות בין לאומית של פרויקטים עסקיים ואז גיליתי שאני חייה במדינה שבה הכול מתנהל רק בהתאם לפרוטקציה והחלטתי שאני לא רוצה להיות במדינה כזאת - ככה עליתי לישראל ( איזו אירוניה לגבי פרוטקציות) . עליתי לארץ בסוף 1999 במסגרת תוכנית של סוכנות היהודית לאקדמאים. גרתי בנצרת עילית במרכז קליטה כמעט שנה ואחרי שסיימתי את התוכנית עברתי עם חברים ממרכז הקליטה לגור בבת ים. זאת הייתי תקופה מאוד קשה בחיים שלי – אני לא ידעתי שפה יותר מידיי ולא היה לי שום ניסיון של עבודה או בכלל חיים בארץ כי השנה הראשונה כשהייתי במרכז קליטה לא הייתה לי גישה של ממש לחיים ישראלים לכן לבד בהתחלה היה מאוד קשה להסתדר. מצאתי עבודה בסופר בתור קופאית – עבודה נוראית עם המון שעות ויחס לא יפה מצד הלקוחות. עבדתי בסופר כמעת שנתיים , למזלי רוב הזמן עבדתי לילות וזה אפשר לי לחסוך קצת כסף ובשנת 2001 לנסוע לאלמטי ולבקר את אמא שלי ( עליתי לארץ לבד). אחרי שחזרתי לארץ התקבלתי ללימודים באוניברסיטת תל אביב אבל הייתי שם פחות מחודש כי היה מאוד קשה גם בגלל השפה שעדיין הייתה חדשה בשבילי וגם בגלל שהייתי צריכה לעבוד וללמוד ביחד – בקיצור עזבתי את הלימודים וחזרתי לסופר ושם אחרי מספר חודשים הכרתי את בני ( היום בעלי). הוא היה הבוס שלי ולא רציתי לצאת איתו בגלל זה – אבל למזלי הוא היה מספיק עקשן וגם עזר לי מאוד בכמה דברים שקרו באותה תקופה לכן אחרי כמה חודשים החלטתי לנסות והינה היום אנחנו נשואים כבר 5 שנים. בשנת 2002 בני עזר לי לעזוב את הסופר ולהתחיל לעבוד בתחום הביטוח ב"ביטוח ישיר" . אני אהבתי את התחום והתקדמתי בו ממוקדנית ביטוח ישיר למסלקת תביעות בריאות בהכשרת הישוב ( זה כבר בלי עזרה של בני). ב-2004 נסענו לבולגריה להתחתן ( התחתנו ב22.03.04 ) וגם ב05.05.04 עשינו אירוע מאוד יפה בארץ . באותה שנה התחלתי ללמוד באוניברסיטה פתוחה לתואר ראשון במנהל עסקים – לצערי עדיין לא סיימתי אבל נשאר לי ממש מעט. לפני כשנתיים אמא שלי עלתה לארץ ולפני שנה לי ולבני נלד בן – עמרי שהביא לנו כל כך הרבה עושר ושמחה למשפחה. היום אנחנו גרים בחולון בדירה שקנינו יחד עם חתול לוקו. את רוב הזמן הפנוי אני מעדיפה להיות עם משפחתי היקרה שלי.